להתחסן כי בתוך עמי אנוכי יושבת

נהוג לומר כשמתחסנים לבריאות ואני חושבת זה יהיה לבריאות או לחולי? לא ברור מה קורה עם כל החיסון הזה נגד וירוס הקורונה. כל כך הרבה דיבורים סביב הנושא, קשה מאד להחליט מה נכון מה זיוף ומה בכלל אני בעד חיסון או לא. בשנים האחרונות אנו נחשפים יותר ויותר לפייק ניוז והביטחון שלנו התערער לחלוטין, ישנם כל כך הרבה אנשים שניזונים מכל המדיה ושומעים בשקיקה כל מילה שנאמרת וכששואלים אותם אם הם מאמינים לכל מה ששומעים או קוראים יש שאומרים- אני שומע ולוקח מהם את מה שמתאים לי.

אם זהו המצב אז איך אפשר להסיק מסקנות מה כן מתאים לי או לא? הרי אנו בונים את דעתנו על בסיס כל מה שאנחנו שומעים ורואים כך שמלכתחילה איננו יכולים לדעת מה נכון ומה לא, אין לנו מקור מדעי  מהימן להסתמך עליו. יש כל כך הרבה כתבות ודעות לכאן ולכאן, כל אותם פרסומים על מומחים וחוקרים למיניהם שאומרים את דעתם על החיסון ועל הקונספירציות הממשלתיות שעושים ניסוי גלובלי על האנושות ובפרט על ישראל, חיסון שיביא לשיבושים גנטיים. 

אז מה עושים? מצד אחד ללכת להתחסן כי ככה תשתיקו את כל הסביבה שלוחצת ללכת להתחסן וזה כאב ראש לא קטן כל השיח הלוחץ מכל מקום. צד אחר אומר בואו נחכה שיעבור מספיק זמן, נוודא שלאף אחד לא צמח זנב בלילה, או נראה איזה תופעות לוואי ארוכות טווח החיסון גורם אך קיימת גם המחשבה שלמעשה נתתי לאחרים להוביל את המערכה ולקחת סיכונים על עצמם בעוד אני ממתינה מהצד ולא לוקחת חלק ולמעשה יושבת על הגדר. גם כל הנושא שמדברים שהחיסון הוא רשות ומנגד דרכון ירוק, אז הממשלה מאלצת אותנו להתחסן במניפולציות, אז איפה הבחירה? 

"אז גם אני אתחסן ואהיה חלק מהעם"

אך ישנו צד נוסף, אנחנו שייכים לעם הזה ואסור לנו לצאת מהכלל, כשאנחנו פורשים מהחברה דברים לא טובים קורים לנו, אולי זה ההסבר שאולי הכי פחות נתחבר אליו אבל חכמים כתבו לנו "בתוך עמי אנוכי יושבת" (מלכים ב' ד, י"ג) משפט שאומר: אני חלק מהחברה ואני חי בה ושותף לכל הטוב והרע שמתרחש בה ואם הוחלט על חיסון אז גם אני אתחסן, אהיה חלק מהעם ואעשה מה שרוב העם החליט לנכון, אשיט ביחד עם כולם את הסירה מעל למים הסוערים בתקווה שבעבודה משותפת נצליח להגיע.  אנחנו חלק ממערכת גלובלית אינטגרלית וכולנו כמו שאומרים בסירה אחת.

האם באמת מזג האוויר השתגע?

אמצע ינואר והשמש זורחת, בחופים מתרחצים רבים, לולי הסגר היו הרבה יותר מתרחצים המוסרים את גופם המעורטל לליטופי השמש החמימה. רבים משפשפים עיניים, מתבוננים בלוח השנה – האומנם אמצע ינואר? לאן החורף נעלם? איפה הגשמים המרווים את האדמה? החקלאים מפעילים ממטרות באמצע ינואר–הזוי. מנגד כשהגשם כבר יורד הוא יורד במטחים. בכמויות אדירות המציפות אזורים שלמים. אותו חקלאי שנאלץ להשקות באמצע ינואר, תולש שערותיו למראה שדותיו המוצפים, למראה הנבטים הקטנטנים עליהם עמל ואותם טיפח, נשטפים בזרם המים האדירים. 

ובאותו זמן ממש, כשכאן, בחלקת ארצנו הקדושה הבצורת מכה, סופת שלגים בספרד כמוה לא הייתה מעל 50 שנה. במדריד, הבירה, גובה השלג מגיע ליותר ממחצית המטר, אלפי אנשים נתקעים במכוניות ובתחנות הרכבת ואין מושיע. נמלי התעופה מושבתים, אין ממריא ואין נוחת. למה? בגלל שילוב בין אוויר קר שתקוע בחצי האי האיברי והגעת סופה חמה יותר מהדרום. האומנם זו הסיבה?

"עולם הפוך ראיתי" כך מקוננים רבים ומצקצקים בלשונם על העולם ההפוך הנראה להם מבעד לעיניהם הרואות את חלקיות התמונה.  זוכרים את הימים שחשבו שהעולם נישא על גבי פילים? – חלקיות התמונה! זוכרים את שליטת המודל הגאוצנטרי שגרס שכדור הארץ נמצא במרכז היקום? – חלקיות התמונה! זוכרים את גלילאו גליליי שטען שהשמש לא סובבת את כדור הארץ ונרדף על פרסומיו ע"י הכנסייה שראתה את חלקיות התמונה?

אז כן, כולנו לוקים בחלקיות התמונה, למעט מקובלים שהגיעו להשגה גבוהה. הם זכו לראות את כל התמונה מסוף העולם ועד סופו – דהיינו את התמונה השלמה מראשית הבריאה ועד סופה. הם, הרואים את כל התמונה השלמה, טוענים שמערכת הטבע שואפת כל הזמן להרמוניה ורק אנו בני האדם מפרים את ההרמוניה הזו וכל כוונת המערכת השלמה להחזירנו כל הזמן להרמוניה.

אז מזג האוויר לא השתגע בכלל, נהפוך הוא, מזג האוויר הוא השפוי היחיד שנותר כאן, ואילו אנחנו, בני האדם, שהבאנו באגואיסטיות שלנו וביחס הנצלני שלנו כלפי הטבע לדחוף את מזג האוויר את המערכת כולה חזרה להרמוניה. ומה שאנו רואים כעת כמזג אוויר שהשתגע זה למעשה מעין ריפוי להפרת ההרמוניה שאנחנו יצרנו כאן.

אור נגד חרדה

אנחנו יצורים חברתיים המתפעלים זה מזה ולומדים לפחד מדברים שונים. תחושות של חוסר ביטחון ופחד, הן תוצאה של חוסר מילוי של האור ברצון לקבל. נוכל להרגיש טוב על ידי התקרבות לאור כך שימלא את הרצון, ההתקרבות נעשית בהידמות לאותו האור. ככל שנהיה באהבה והשפעה לזולת, כך נתקרב לאור וניפטר מכל הבעיות של פחד וחרדה. 

כשרצון לקבל לא מקבל מילוי, מתעוררת תחושה של פחד

הסיבה לכך שאדם מסוים חרדתי יותר מאחרים קשורה לשורש נשמתו, פחדים בקרב מבוגרים הם תוצאה של חוסר תפקוד נכון. לעתים מפחיד אותנו משהו שבעבר לא הפחיד ולהפך, זה בגלל שאנחנו נמצאים בהתפתחות ובשינויים. האנושות, מתוך פחד שיחסרו לה צרכי הקיום, מתקדמת לעבר חיפוש מהות החיים. ייאוש מגיע לאחר כל הפחדים והחרדות ומביא חוסר אונים ואובדן תקווה. יכול להיות שלאדם יש הכל ובכל זאת יתעוררו בו פחדים, ההרגשה לא תלויה במה שיש לו.

כולנו בנויים מרצון ליהנות, רצון לקבל שמנוהל על ידי מילוי שבחכמת הקבלה נקרא "אור". כשרצון לקבל לא מקבל מילוי, מתעוררת תחושה של ריקנות שמתבטאת ברמות שונות, גם בפחד. תחושת הפחד קיימת כדי להביא את האדם להכרה במה הוא תלוי. התקרבות אל מקור המילוי, האור, תלויה בהידמות לו באמצעות קיום הכלל "ואהבת לרעך כמוך". אדם יכול לחוש ביטחון גם במצבים הכי גרועים בחייו, אם ישלוט בקשר שלו עם האור העליון. אם אדם נעשה דומה  למקור המילוי, לאור, הוא מרגיש סיפוק. כשנתקרב לאור, הכול יהיה טוב.

אחד הפתרונות לכך הוא ליצור קבוצה תומכת, רגועה המשרה תחושת ביטחון. אדם הסובל מחרדות עקב רגישות יתר, יכול לספוג מהחברה התרשמות מרגיעה הפוכה. אנחנו מנפחים דברים, מכניסים את עצמנו ללחצים מדברים שממילא אין לנו שליטה עליהם. הקבוצה מסייעת להוריד את רמת הדאגה כך שהיא לא תפריע לי לתפקד. רואים חדשות לפני השינה? אם כך, מה הפלא שאתם נכנסים לחרדה ולא יכולים להירדם…? בדיחות עוזרות כי יש בהן פתרונות בלתי צפויים לבעיות. בניית חומת מגן על ידי חברי הקבוצה באמצעות סדנאות, דיונים, בדיחות, הומור ועוד. 

לִבְריאות או לַבְּרִיאות? פשוט שימו מסכה

פשוט שימו מסכה

התקופה האחרונה הביאה איתה רוחות של שינוי (מסין יש לומר) אבל אכן, מריחים שינוי באוויר. במפתיע, או שלא, לשינוי יש ריח של משהו קצת אטום, ברובו מחניק, עם ניחוחות פלסטיים מתועשים משהו. בקיצור, ריח של מסיכה. פעם, כשהיינו רואים בחדשות כתבות על המזרח, האימג' של אנשים מסתובבים במסיכות היה נראה רחוק, זר עבורנו. לא משהו שאי פעם דמיינו שיהפוך להיות חלק מהנוף במזרח התיכון. גמלים כן, חומוס בצלחת – ברור! אבל מסכה? 

אז כן, זוהי המציאות כרגע במזרח התיכון ובכלל בעולם. בכל מקום. במכולת, באוטובוס, בתור לקפה, בבנק, בגינה, במספרה. כמו פטריות אחרי הגשם. צצו בכל מקום ועל כל פה רענן. אז זהו. שכמעט בכל מקום. או כמעט על כל אחד. יש אנשים שפשוט מתעלמים מההנחיה.

עכשיו, אפשר להתווכח ולהתפלפל בנושא – האם המסכה בכלל יעילה? יש שיגידו לא. יש שיגידו כן. יש שיגידו אולי. ויש אותי שאומרת – זה בכלל לא משנה! למה? כי המחשבה כאן לא אמורה להיות אם זה יעיל עבורי אלא אם זה יעיל עבור האחר. כן, האחר. מכירים אותו? זה שהוא לא אני. זה שאנחנו עוקפים אותו בתור לגלידה כי אין לנו סבלנות להמתין עד שהוא יחליט מה לבחור, זה שאנחנו חותכים אותו בכביש מהנתיב הימני כי אנחנו באמת ממהרים, זה ש… טוב נו, הבנתם את העיקרון. זה שהוא לא אני. 

אז למה באמת חשוב שאתחשב בזה שהוא לא אני? הרי הוא לא באמת חלק ממני או מהמשפחה הקרובה שלי. אני לא יכולה להתחשב בכל העולם וישתו הרי. המקסימום שאני יכולה זה לדאוג לקרובים שלי נכון? אז זהו, שלא! זה לא נכון! זה שאדם הוא לא חלק מהמשפחה הקרובה או המורחבת שלי זה לא אומר שהוא לא חלק ממני, חלק מהמארג הזה שנקרא אנושות, שנקרא זולת ואם יש משהו שהקורונה הזו הוכיחה לנו הוא שסין מעולם לא הייתה כל כך קרובה לישראל. כל העולם הפך להיות רשת קשר אחת והעובדה שהקורונה חצתה גבולות וימים בכמה חודשים רק מוכיחה כמה אנחנו קשורים זה לזה בין אם נרצה בכך או לא. זה בכלל לא נתון לשיקול דעתנו. 

אז הגיע הזמן שנתחיל להתייחס אחד לשני, להתחשב אחד בשני כי אם לא נעשה את זה בסוף הכל יחזור אלינו כמו בומרנג ואת המכה אנחנו נחטוף. חומר למחשבה…

מאיפה מגיעים הווירוסים?

אנחנו מוקפים בווירוסים וחיידקים

האנושות חשבה רבות על הנושא והגיעה לתשובות ייחודיות. למשל, פעם האמינו שמחלות באות מאבק.. ואדי ריחות מהבילים.

האמת היא שכולנו מוקפים בווירוסים וחיידקים. הם בתוכינו ומסביבנו, אבל הם מתקיימים במצב רדום ולא תוקפני . וירוס הוא כמו תוכנה,  תא מידע שברגע מסוים מופעל ומתחיל לשבש את המערכות. 

מה מפעיל אותם, והופך אותם לאגרסיביים כלפינו? שאלה מעניינת, תודו. 

אנחנו נמצאים בתוך מערכת  סגורה שנקראת הטבע, המסנכרנת את כל רמות הקיום. דומם, צומח חי ומדבר. כל רמה קשורה ותלויה באחרות וכל אחת משרתת את השאר באיזון והשלמה. חוץ מרמת המדבר. האנושות. נזר הבריאה.  

כמו במחשב או בגוף האדם כאשר תא-יצור מתנהלים לא נכון או יוצאים מאיזון נוצרים באגים-וירוסים-מחלות הבאים לטפל במערכת. לנקות ולאזן מחדש, כדי להביא אותה לרמת "בריאות" חדשה.

כולנו מתנהגים כלפי הסובב אותנו מהדומם ועד ליצורים אחרים בניצול ובהרס. לוקחים כל מה שיכולים, ללא מחשבה על הדרך שבה אנחנו מתנהלים. אנחנו הווירוס בפועל בטבע!! האנושות פועלת כעצמאית בשטח ובעיקר כשליטה על כולם. לכן, הטבע בא לאזן אותנו. 

כעת כשהעולם נעשה גלובלי, כולו קשור וסגור, האפקטים של התנהלותנו לא ניתנים לביטול. למעשה חוזים כי עוד עשר שנים כבר לא יישארו משאבי טבע בכדוה"א. ואפילו זה לא עוצר אותנו במסע ההרס העצמי שלנו.

אלו דברים ידועים הדבר המפתיע הוא שהנזק והסבל שאנו עושים אחד לשני הוא המשמעותי ביותר! היחס לכדוה"א קטן לעומת היחס שלנו אחד לשני.  מבחינת הטבע, הרמה המשפיעה ביותר היא רמת האדם. כלומר המעשים, ההתנהלויות, היחס, הקשרים האנושיים הם הגורמים העיקריים לנזק במערכת! אפילו המחשבות! כל הכעס והשנאה מועברים לכל הרמות האחרות בטבע  ויוצרות את כל הצרות בעולם. נזקי האקלים, אסונות  וכן, גם מחלות ואומללות באופן כללי. 

לכן, הטבע שולח לנו מכות, לכאורה. הקורונה היא רק אחת מהן. הכל כדי לגרום לנו לעצור ולהשתנות. 

הווירוס הוא לא הבעיה, אלא הטבע האנושי שצריך איזון. כשנתקרב אחד לשני בצורה חיובית, הרמות האחרות, התופעות בעולם , יתאזנו. נקבל מהטבע פידבקים חיוביים, ונדע סוף סוף מה זה להרגיש קרובים לבבית בכל מקום ועם כל אדם. מהו אושר ומהי בריאות. 

הטבע לא בא להעניש ואנחנו לא לפני סוף העולם. ההפך. זו התחלה חדשה, שבאה לקדם אותנו לצורת יחסים גבוהים וטובים וכשנתחיל אפילו להראות נכונות , במיידי נראה איך כל התופעות משתנות. כמו שראינו בחודש ההסגר, רחוקים פיזית אחד מהשני ומהעולם, איך שהטבע ניקה וריפא את עצמו, הוא כרגע שולח לנו עזרה כדי לגרום לנו להתחבר אחד עם השני ולנצח את הכל. אפילו את הטבע האנושי.

וירוס אחד קטן

אני זוכרת תקופות של מלחמות בישראל, או כל מיני מבצעים צבאיים שכשהם התרחשו בחזית, בעורף כולנו גילינו סולידריות ודאגה הדדית. במצבים האלו תמיד הייתה אחווה מרגשת.

ברור שאף אחד מאיתנו לא מבקש שיהיו אירועים קשים כאלו כדי לחוות את אותה הרגשה של אחדות ושותפות, אבל אני בטוחה שכל אחד עמוק בפנים משתוקק להגיע לאותה ההרגשה, ובאותה נשימה מצטער שזה מגיע רק בזמן של קושי לאומי.

אני מרגישה שזה גם כך עכשיו בתקופת הקורונה. יש מן רצון להצליח להיות בסולידריות ודאגה הדדית אבל זה לא כל כך מצליח לנו. יש משהו בווירוס הקטן הזה שמשבש אותנו יותר מכל טיל או איום גרעיני.

זה התחיל במשבר הביצים ונייר הטואלט שהתחסלו מהסופרים בשנייה שהגיעו, ולא נשאר זכר למי שלא השכים קום. זה היה עד כדי כך קיצוני, שהנהלת רשתות השיווק נאלצה להגביל את כמות הרכישות כדי שיספיק לכל דורש. למזלנו, היום זה כבר התאזן. 

האופן שבו הווירוס שיבש אותנו כחברה המשיך וממשיך להתבטא גם בנושא המסיכות. גם בעניין הזה אנשים לא תמיד מתחשבים במי שסביבם, ויוצאים מהבית ללא מסיכה. אם אדם חולה (גם בלי ידיעתו) ושם מסיכה הוא בעצם מגן על כל מי שבא איתו במגע. והפוך, אם הוא ללא מסיכה אז הוא מסכן את כל מי שבא איתו במגע. יוצא מזה, שהמסיכה היא בכלל לא בשבילו, אלא בשביל לשמור על כל השאר.

אבל גם בזה לא הצלחנו, וחלק גדול, גדול מדי, מהאוכלוסייה מסתובב ללא מסיכות, ובכך גוזר את דינם של אנשים רבים. אז מה המדינה עשתה? נכון, הגבלות וקנסות. נראה שבלי זה, אנשים פשוט לא יסתובבו עם מסיכה. וזה קטע, כי וירוס אחד קטן הראה לנו שאנחנו לא באמת פרו- סולידריות כשזה לא נח לנו, ושאנחנו מוכנים לדאוג לכולם רק אם זה "מתאים" לנו כרגע.
אז מה אני אגיד, וירוס אחד קטן נתן לנו חתיכת שיעור גדול.

קורונה – לא מה שחשבנו

מחקרים אחרונים מצאו שמחלת הקורונה גורמת לפגיעות מוחיות וסיבוכים נוירולוגים גם אצל אנשים שעברו את המחלה בצורה קלה יחסית. מדובר על תופעות נוירולוגיות שונות כגון: אובדן חוש הטעם והריח, שבץ מוחי ואפילפסיה, תופעה של הזיות, ירידה קוגניטיבית, דלקות מוח, דיכאון, פגיעה בשריר הלב, בריאוֹת ובקרישת דם, חוסר תחושה, ניתוק, ריחוק ובלבול.

אנשים רבים, שהרופאים הכריזו שהם בריאים, מדווחים על תחושה כאילו "לא חזרו לעצמם". או שחל שינוי גדול ביכולת הריכוז שלהם וביחסם לחיים. הרופאים טוענים, שההפרעות הנוירולוגיות והפסיכולוגיות הללו, כולל סיכון גבוה להתנהגות אובדנית לא מגיעות ישירות מהנגיף (שכן, לא נמצאו וירוסים בנוזל המוח או במערכת העצבית) אלא שהם תוצאה של תגובת המערכת החיסונית של האדם למחלה.

מנהל מרפאת המחלימים מקורונה ב"שיבא", צוטט בדיווח: כי  "הרפואה יודעת כרגע מעט מאוד על המחלה והשפעותיה, אבל כבר ברור שהיא יוצרת שינויים רבים מבחינה גופנית וגם רגשית". רופאים מדווחים על פגיעה בזיכרון לטווח הקצר וביכולת הריכוז. 

חוקרים אחרים, כולל עתידנים ואנשי רוח – מדברים על התערבות הכוח העליון של הטבע, ומתקדמת יותר, ועל כן מאיץ את ההתפתחות האבולוציונית של האדם במטרה לבסס בעולם שיטת משטר חדשה במקום הקפיטליזם ויחס חדש של כל חלקי המערכת המצויים על פני כדה"א זה אל זה.

חוקרים אלה טוענים שהתסמינים "המוזרים" של הקורונה, מיועדים לתמוך בתהליך שבמרכזו נמצא שינוי האדם. לדבריהם, כדי שהשלב הבא יצליח ויגרום לעליה חיובית בחלק האנושי הגבוה של האדם – יש צורך שאנשים יעברו שינוי דרמטי הכולל צורת חשיבה אחרת, על מנת שיצליחו להשתלב בחברה החדשה שבהכרח תגיע ותתממש בעתיד הלא רחוק. 

הם מוסיפים ואומרים, שכדי שהטבע יוכל ליישם את תוכניתו לאיחוד מושלם והרמוני של כל המערכות הקיימות במציאות (דומם, צומח, חי, ואדם) השלב הראשון של השינוי העומד בפנינו – מגיע באמצעות הקורונה במטרה ללכד בני אדם ברחבי העולם ולקרב אותם מתוך הרגשת "גורל משותף". הם טוענים שהקורונה הוא סוג של אינפורמציה שמופצת מטעם הטבע מתוך כוונה להנחות ולהכין אותנו לעולם החדש. אך מכיוון שהרצון האגואיסטי שלנו הופכי מהמגמה החדשה של הטבע,  הקורונה נראית לנו כמכה כואבת